אוזן ואח' נ' חב' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ

פסק דין

1.התובעים הגישו כנגד הנתבעות תביעה בגין ליקויי בניה בדירתם.

2.         הדירה נרכשה על ידי התובעים, בהתאם להסכם שנחתם בינם לבין הנתבעת ביום 4.6.2004. אין חולק כי החזקה בדירה נמסרה ביום 14.11.2005.

3.       במסגרת כתב התביעה, טענו התובעים כי קיימים בדירה ליקויי בניה שעלות תיקונם עומדת על סך של 130,480 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) בהסתמך על חוות דעתו של המהנדס סניסלב גולוד, אשר ערך שתי ביקורים בנכס. האחד - ביום 22.11.2005 והשני - ביום 5.8.2007. בנוסף, עתרו התובעים לפצותם בגין עגמת נפש בסך של 15,000 ₪. התובעים העמידו את תביעתם, משיקולי אגרה, על סך של 80,000 ₪.

4.בהתאם להסכמת הצדדים, מונה המהנדס אייל שנהב כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבדוק את דירת התובעת ויחווה דעתו לעניין הליקויים בה.

5.בחוות דעתו מיום 24.6.2009 קבע המומחה מטעם בית המשפט כי עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים, הינה בסך של 33,330 ש"ח, כשסכום זה כולל פיקוח הנדסי. עוד קבע המומחה, כי העלויות בהן נקב בחוות דעתו הינן לביצוע על ידי קבלן מזדמן מטעמם וכי העלות לקבלנים גדולים קטנה ב - 25%. לא נמצא כי נגרמה לנכס ירידת ערך ומשך התיקונים הינו 12 ימים, במהלכם הדירה ראויה למגורים.

6.         לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה, הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני לפיו, יוגשו סיכומיהם בכתב וינתן פסק דין מנומק על בסיס החומר בתיק.

7.הצדדים אינם חולקים בסיכומיהם על ממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט בדבר הליקויים בדירה והערכתו בעניין עלות התיקונים. המחלוקת נוגעת לזכותה של הנתבעת לתקן את הליקויים בדירה ולחילופין, זכאותם של התובעים לתוספת בשיעור של 25% בגין עלות קבלן מזדמן, אשר נכללה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועל זכותם של התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש. בנוסף, חולקת הנתבעת על זכותם של התובעים להחזר הוצאותיהם.

האם זכאית הנתבעת לתקן את הליקויים

ולחילופין, זכאות התובעים לתוספת בשיעור של 25% בגין עלות קבלן מזדמן

8.על רוכש דירה מוטל לפעול במספר מישורים - לבדוק את הדירה, להודיע על קיומם של ליקויים, לאפשר לקבלן לבצע בדיקה נוגדת וליתן לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. אלא, משלא מנצל המוכר את ההזדמנות לתקן את הליקויים או חולק על עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתקן את הליקויים בעצמו. באותה מדה, מאבד הקבלן את זכותו לתקן את הליקויים, מקום בו קבל הזדמנות לעשות כן, אך בצע את התיקונים באופן כושל (ראה בעניין זה בר"ע (חיפה) 1942/07 יובל סעדון נגד משהב חברה לבניין בע"מ, ע"א 472/95 זכריה זלוצין נגד יחליף ריצוף, פ"ד נ(2) 858 (1996) וכן, ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נגד מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1).

9.התובעים טענו בכתב התביעה, כמו גם בסיכומיהם, כי מאז מסירת הדירה לידיהם, הם פנו לנתבעת פעמים רבות ודרשו ממנה לתקן את הליקויים. ניתנו לנתבעת הזדמנויות למכביר לבצע תיקונים בדירה אולם, היא לא השכילה לנצל הזדמנויות אלה ולמעט תיקונים רשלניים וקוסמטיים לא בוצעו על ידה תיקונים של הליקויים. התובעים לא ציינו, אם בכתב התביעה ואם בסיכומיהם, מתי פנו לנתבעת ולא צרפו לכתבי הטענות מטעמם ולו עותק פניה אחת אליה.

10.הנתבעת מצידה טענה כי במועד מסירת הדירה לידי התובעים ביום 14.11.2005, נערך פרוטוקול מסירה, עליו חתמו התובעים לאחר שבדקו את הדירה בדיקה יסודית וזהירה. פרוטוקול המסירה מלמד, לטענתה, כי במועד מסירת החזקה בנכס לא היו ליקויי בניה, למעט ליקויים ו\או השלמות אשר טופלו במלואם על ידי הנתבעת בסמוך לאחר מכן.

עיון בפרוטוקול המסירה מעלה כי מדובר בשורה ארוכה של ליקויים והשלמות שהיה על הנתבעת לבצע בדירת התובעים. הנתבעת לא פרטה איזה מהליקויים שבפרוטוקול מסירת הדירה אכן תוקנו ולא צרפה לכתבי הטענות מטעמה אישור כלשהו בדבר ביצוע התיקונים.

לטענתה, ביום 22.11.2005 בקר המומחה מטעם התובעים בנכס וערך חוות דעת. ביום 30.6.2006 נערכה בדירת התובעים ביקורת ליקויים מטעמה של הנתבעת וכחלק ממערך תיקוני הבדק שהיא מפעילה. ביום 3.4.2006 שלחה הנתבעת אל התובעים דו"ח ממצאי הביקורת ובקשה כי התובעים יתאמו מועד עם נציגה לצורך ביצוע התיקונים. סמוך לאחר מכן, בצעה הנתבעת תיקונים "ככל שהתאפשר הדבר ע"י התובעים" (סעיף 13 לסיכומי הנתבעת). בראשית שנת 2007 פנה עו"ד מטעם התובעים ובקש כי הנתבעת תבדוק את עניין דירתם. ממכתב זה משתמע, לטענת הנתבעת, כאילו לא התייחסה כלל לחוות הדעת שהומצאה לידיה על ידי התובעים. הנתבעת השיבה למכתב זה ביום 7.3.2007 וציינה כי נערך "בדק בית" ואף בוצעו תיקונים אשר אושרו על ידי התובעים.

עיון בנספחי כתב הגנה מעלה, כי לא צורף אישור כלשהו שיעיד כי אכן נערכו תיקונים בעקבות חוות דעת המומחה מטעם התובעים, למעט נספח ד'. עיון בנספח ד' מעלה כי התובע מס' 1 אשר בחתימת ידו רק שלושה מבין תשעה עשר הליקויים אשר הוגדרו על ידי הנתבעת כ"נושאים לטיפול\תיקון". אמנם, יש במסמך זה כדי להעיד כי הנתבעת התייחסה לתלונות התובעים אולם, לא עולה ממנו כי בצעה אף את הליקויים אשר הוכרו על ידה כחייבים בתיקון. גם הנספח הנזכר במכתבה של הנתבעת לב"כ התובעים מיום 7.3.2007 לא צורף לכתבי הטענות של הנתבעת. לא מצאתי גם ראיה כלשהי לכך שהתובעים מנעו מהנתבעת לבצע תיקונים בדירה.

11.אני סבור, כי במקרה דנן אין מקום לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים נוספים ויש לפסוק את הפיצוי המגיע לתובעים על פי עלות תיקון הליקויים על ידי קבלן מזדמן. העובדה שאחרי שנים ארוכות ישנם פגמים שמקורם במחדלי הנתבעות, אשר לא תוקנו, תומכת במסקנה זו. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מצביעה על ליקויי בניה בדירתם של התובעים. בין היתר, נמצאו ליקויים אשר הנתבעת עצמה הכירה בהם וטענה כי פעלה לתיקונם, בהתאם למכתבה מיום 7.3.2007 (למשל, ליקויים בממ"ד, ליקויים בגג, ליקויים במרפסת השירות, במדרגות הכניסה, בחלונות הדירה ובארון החשמל). בנוסף, מצא המומחה מטעם בית המשפט ליקויים נוספים שלא אושרו על ידי הנתבעת במכתבה הנ"ל מיום 7.3.2007. לא הוכח בפני כי הנתבעת אכן בצעה את התיקונים בנוגע לליקויים המופיעים בפרוטוקול המסירה, כמו גם הליקויים שאושרו על ידי המומחה מטעמה ומנגד, היא כשלה בתיקון ליקויים אחרים. בכך מיצתה את זכותה לתקן את כלל הליקויים שנמצאו על ידי המומחה מטעם בית המשפט. יש להוסיף לשיקולים בעניין זה, גם את חוסר האמון הניכר בין הצדדים ואת החשש מפני התמשכות הליכים, כפי שמוכיח ניסיון העבר בתביעות מעין אלה.